בן פיגה ואליעזר-ראובן, נולד ביום ב' באייר תרפ"ו (16.5.1926) בריגה בירת לטביה. על הילד עבר גורל משונה. שלושה ימים אחרי שנולד הוחלף בבית-החולים במזיד על-ידי אישה שילדה ילד מוכה-חולי. האם המרומה הרגישה בדבר ועם בעלה החלה לבקש את בנה. אחרי חמש שנים נמצא הנער בדרך אקראי על-ידי אביו. ההשתדלויות המרובות אצל הנהלת בית-החולים וההורים המדומים לא נשאו פרי וההורים נאלצו להגיש את העניין לערכאות ומצאו סעד בעורך-הדין גרוזנברג, סניגורו של בייליס, שהואשם ברצח נער נוצרי לצורכי דת, והצליח להביא לזיכויו. המשפטים נמשכו למעלה מארבע שנים ורק בהיותו בן 9 שנים הוחזר הנער לחיק הוריו במצב של דיכאון נפשי אשר עצר את ראשית התפתחותו. בשנת 1935 עלו הוריו לארץ ורפאל נתקבל לבית-הספר "תחכמוני" בתל-אביב. משסיים את לימודיו עבר לקבוצת כנרת. התמסרותו לחקלאות היתה מרפא לנפשו והביאה שינוי ניכר בחייו. העבודה בכרמים וברפת היתה חביבה עליו ביותר ובנוסף אף הקדיש ממיטב מרצו לפעולות ה"הגנה". בהיותו בן 16 וחצי צורף לפלמ"ח ומקבוצה א' בכפר גלעדי הועבר לפלוגה ד' בבית השיטה לשם השתלמות באימונים. כמצטיין בחקלאות המשיך לימודיו במקווה ישראל. שם שימש מדריך לאנשי ה"הגנה" והפלמ"ח והירבה בסיורי אימונים בכל רחבי הארץ. זמן-מה עשה בעין זיתים ונשלח לתל-אביב מטעם הפלמ"ח.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות סיים את אימוניו כקצין-קשר אלחוטי באחד מגדודי הפלמ"ח והיה מראשי מלווי השיירות לירושלים. את חופשתו בילה בקרבות אבו-כביר ויאזור. אומץ-לבו עמד לו להינצל בקרב נבי-דניאל והוא חזר לכפר עציון. פעם שניה שיחק לו מזלו במשלט הרוסי עת פגע פגז האויב בעשרה מגינים. אך בצאתו מהמשלט לסקור את המצב פגע בצווארו כדור מכונת-יריה. "החזיקו מעמד! פרסו בשלום החברים! ושמרו על אמא! (אדמה!)" - קרא לחבריו הפצועים ונפל ביום כ"ה בניסן תש"ח (4.5.1948).

ביום כ"ו בכסלו תש"י (17.11.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים. לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.